גזר דין בתיק ת"פ 965/05

האישומים

1.         הנאשם הורשע במסגרת הסדר טיעון שבו הודה בעובדות כתב האישום המתוקן בעבירות הבאות: קשר לביצוע פשע - עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן - "החוק"); הסעה שלא כדין - חמש עבירות לפי סעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952; מסחר ברכב גנוב - שלוש עבירות לפי סעיף 413יא לחוק; שוד בנסיבות מחמירות - שלוש עבירות לפי סעיף 402(ב) לחוק וניסיון לבצע שוד בנסיבות מחמירות - עבירה לפי סעיפים 402(ב) בצירוף סעיף 25 לחוק.

2.         בהסדר הטיעון הוסכם כי הנאשם לא הפעיל אלימות כלפי מי מהמתלוננים במהלך האירועים מושא כתב האישום ולא היה נוכח בכלי הרכב הנשדדים. עוד הוסכם כי הצדדים לא יחרגו בטיעונים לעונש מעובדות כתב האישום המתוקן, יוגש תסקיר בעניינו של הנאשם והטיעון לעונש יהיה פתוח.

3.         באישום הראשון מתואר הקשר של הנאשם עם שלושה אחרים (להלן - "הקושרים") לשדוד מוניות באזור גוש דן ולהעבירן לתחום הרשות הפלסטינאית, על מנת למוכרן לסוחרי רכב כדי שיפרקו אותן לחלקי חילוף. תפקידו של הנאשם, שהיה תושב ארעי בארץ, היה להסיע את הקושרים, שידע שאין ברשותם אישורי שהייה בישראל, לגוש דן, שם יבקשו הקושרים מנהגי מוניות להסיעם לירושלים או לאזור סמוך, כאשר הנאשם נוסע ברכבו בעקבות המונית שבה ייסעו הקושרים על מנת להתריע מפני כוחות משטרה. כאשר תגיע המונית לירושלים, סמוך לקו התפר בין ישראל לאזור,ישתלטו הקושרים על המונית, יסלקו את הנהג וייקחו את הרכב לאזור, שם יימכר לסוחרים בחלקי חילוף ואת התמורה יחלקו הקושרים והנאשם ביניהם.

            האישום השני מתאר אירוע שאירע ביום 7.5.05 ואשר מימש את תוכנית הקשר שפורט  לעיל. שניים מהקושרים, שהיו ברכב, השתלטו על המונית, תוך שימוש באלימות נגד הנהג שנדחף ממנה. לאחר שהמונית הועברה לאזור, מכר אותה הנאשם לסוחר רכב וחילק את התמורה בינו לבין הקושרים.

באישום השלישי מתוארים שלושה אירועים נפרדים: באירוע הראשון, שהתרחש ביום 22.5.05, פעלו הקושרים והנאשם בהתאם לתוכניתם. אף כאן היה שימוש בכוח על ידי הקושרים, שהבריחו את הנהג והעבירו את המונית לרמאללה, שם המתין להם הנאשם.

באירוע השני, שהתרחש ביום 23.5.05, חזרו הנאשם וקושרים על תוכניתם הנפשעת. הפעם הקורבן היה נהגת מונית. הקושרים חבטו בנהגת וגררו אותה מחוץ למונית ונמלטו לרמאללה, שם המתין להם הנאשם שקיבל את המונית, מכר אותה ואת התמורה חילק בינו לבין הקושרים.

באירוע השלישי, שהתרחש ביום 25.5.05 שכרו שניים מהקושרים את שירותיו של נהג מונית והפעם ביקשו ממנו לנסוע לאזור כפר קאסם, שם תקפו את הנהג ולאחר שהלה נמלט נסעו מהמקום. לאחר מכן, ביקש אחד מהקושרים את הנאשם לנסוע לפניו לכיוון מחסום קלנדיה, כדי להבטיח שציר התנועה פנוי והנאשם מילא אחר מבוקשו. ברמאללה מכר הנאשם את הרכב וחילק את התמורה עם הקושרים.

באישום הרביעי, שהתרחש ביום 29.5.05, מואשם הנאשם באירוע דומה, אלא שהפעם נרתעו הקושרים מביצוע זממם, מפני שבמקום שאליו הגיעו נכח כוח משטרה מוגבר.

למניעת ספק, הנאשם מילא את חלקו בכל אחד מהמקרים בהסיעו את הקושרים לזירה ממנה שדדו את המוניות או ניסו לשדוד ולאחר שהקושרים עלו למוניות ונסעו בהן, נהג ברכבו בעקבות הקושרים והנהגים להבטיח שציר התנועה פנוי ובטוח.

תסקיר שירות המבחן

4.         לפני שנישא התגורר הנאשם ברמאללה. לאחר נישואיו לישראלית עבר להתגורר בישראל והיה תושב ארעי. לנאשם ולאשתו ילדה. בעקבות האירועים מושא כתב האישום, נשללה מהנאשם זכאותו לתושבות ארעית. לשלילת התושבות הארעית, כאשר הנאשם היה בהליכים לקבלת תושב קבע, השלכה קשה על הנאשם ועל משפחתו. הנאשם חווה תוצאה זו כעונש חמור בפני עצמו.

מעצרו של הנאשם הגביר את המצוקה הכלכלית של המשפחה ואשתו של הנאשם נאלצה לצאת מהבית כדי לעבוד. האישה עובדת במפעל בגדים שעות רבות תמורת שכר מינימום.

הנאשם, שאין לו עבר פלילי ומעולם לא נעצר, חש מצוקה בבית המעצר. שירות המבחן התרשם כי הנאשם מטשטש מרכיבים בעייתיים בחייו ולכן התקשה שירות המבחן להגיע להבנה מלאה אודותיו. לשירות המבחן נראה כי הנאשם מקיים אורח חיים נורמטיבי בצד קשרים בעייתיים שוליים.

עד למעצרו עבד הנאשם במקצועות שונים. מספר חודשים לפני מעצרו ניהל עסק של הובלות. הנאשם מכר את המשאית וחשב לקנות אחרת תחתיה, ברם באותה תקופה עבר תאונת דרכים קשה עם מכונית שקיבל ללא תמורה מאחד הקושרים, והמכונית הושבתה כליל.

הנאשם חש צורך לגמול לאותו קושר ולהסיעו לתחומי מדינת ישראל תוך שהוא מודע לתוכניותיו. הנאשם תולה באותו קושר גורם משמעותי להסתבכותו ומתקשה להודות בתרומתו לקשר, למימושו ולהיבטים התועלתיים שהפיק ממנו.

חרף ידיעתו את מטרות הנסיעה של הקושר לישראל, לא ראה עצמו הנאשם שותף לעבירה. הנאשם מכחיש שהיה מעורב בתכנון ובביצוע העבירות. לדברי הנאשם היתה לו מעורבות פאסיבית ו"עשה לנידאל טובה". לדעת שירות המבחן, הנאשם היה בטוח שלא ייתפס ולא יאונה לו כל רע.

מאחר וקיים פער גדול בין תמונת המצב של הנאשם את עצמו - אדם נורמטיבי שמנהל חיי עבודה ומשפחה תקינים - לבין האשמות החמורות המיוחסות לו, התקשה שירות המבחן לגבש הערכה ברורה אודותיו, אופיו ואורח חייו, ומידת מעורבותו באורח חיים עברייני. בנסיבות אלה המליץ שירות המבחן על עונש משמעותי ומרתיע תוך התייחסות לשיקולים של נסיבותיו האישיות של הנאשם והעובדה שעמד לראשונה לדין פלילי.

טיעונים לעונש